פּוֹמְבִּי

פּוֹמְפִּי, פּוֹמְבִּיf. (πομπή, pompa) solemn procession, pomp, solemnity, ostentation. Y.Shek.I, beg.45d כדי לעשות פומבי לדבר (Ms. M. פוספי, read פומפי) in order to give greater publicity to the act; Y. Yoma II, 39d top; ib. II, end, 40a; a. fr.Pesik. R. s. 12 לפי שלא נעשית לה פ׳ כאמהות because she had not been given a public funeral as was given to the other Mothers. Ib. היה נעשה להם פ׳ (masc). Ib. s. 5 עשה להם פומבה גדולה made a great demonstration for them. B. Bath. 145b עשה עמו בפ׳וכ׳ if a man acted as a friends best man at a public wedding, and now asks his friend to be his best man at a private wedding. Ib. עתיר נכסין עתיר פ׳ וכ׳ rich in goods, rich in pomp (popular ovations)that is the preacher of hagadah (v. אֲגָדָה); a. fr.Trnsf. (v. Sophocles s. v. πομπή) disgrace, reproach. Ab. Zar.54b לא דיין … שעושין סלע שלי פ׳וכ׳ it is not enough for the wicked that they have made my coin (divine image of man) a public disgrace, but Gen. R. s. 86, beg. בני בכורי הוא ואני מורידו פורופי Ar. (read: פומפי = πομπῇ) he (Jacob) is my firstborn son, and shall I let him go down to Egypt in disgrace?Pl. בני … בבזיון ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי אלאוכ׳ (corr. after ‘Rashi ואם אתן בלבו … להורידו איני מורידו פ׳) he is my firstborn son, and shall I make him go down in contempt? and if I put it into Pharaohs heart to bring him down, do I not bring him down in disgrace? (‘Rashi אני מורידו פופילא, corr. acc).